דיאלוג בין רובי לאיילת

איילת: "האוכל פה ממש גרוע."

באמת. לא כדאי לך לנסות."

"באמת, אני הזהרתי, הו..."

"במיוחד הסנדוויץ' הזה. המנה שלהם היא השטרודל."

היית צריך ללכת למקום השני".

רובי: "אז מה את עושה פה..."

איילת: "אני אוהבת להסתכל פה על האנשים. אילו שאוכלים את האוכל הזה. את אילו שמגיעים לכאן במיוחד, כמו האשה הזו, שמביאה את הילדים שלה, היא מגיעה מאחד הישובים, הערים האילו שצמחו פה, שהמקדש שלהם זה הקניון, ולפה הם מגיעים לארוחת מוצ"ש חגיגית, לאחר שאת שישי בילו עם אחת מהמשפחות שלהם, שמחים להמשיך שבוע נוסף של חיים בנפרד."

אבל פה בשעות האילו המקום הזה אחר. יש גם את חבורת הגברים הזו, הם שותים ומשחקים, שום אשה בבית לא מדאיגה את ראשם. ויש את העובדים באזור שמגיעים לארוחת צהריים במחירי מסעדת פועלים."

הם תמיד יושבים בחוץ."

רובי: "ומאיפה את מגיעה מכאן."

איילת: "אני, חביבי, לא מגיעה משום מקום. אני פרפר חופשי הנודד בין עולמות. אחרים ושונים משאתה יכול לתאר".

הא, כן. אתה חושב שאני חיילת שהחלפתי בגדים ולגמרי לא הרגשתי ששכחתי את הדיסקית על הצוואר. "

זו, זו לא דיסקית שלי. זו דיסקית של אהוב יקר. של גיבור. של מישהו שלא איתנו".

רובי: "תראי לי".

איילת: "לעולם. לעולם לא".

דיאלוג בין אדם ואלה. ויעל.

אלה: "אתה מכיר אותה?."

אדם: "זו אחות שלי."

אלה: "זו הילדה החדשה?"

לא?."

אדם: "כולנו חדשים פה. הגענו רק אתמול בערב. טוב, בערך. אבא שלי ואחי נולדו פה, ואמא היא מיד מרדכי, יעל נולדה בבית הזורע,"

אלה: "יעל"

אדם: "ואני אדם, אני נולדתי בתל-אביב, אבל אח"כ עברנו לנווה מונסון".

אלה: "נו-שיט..."

נעים מאוד אדם, אני אלה."

אדם: "אז מה קורה פה?"

אלה: "לא הרבה..."

"אבל זה לא כזה נורא, זה גם מקום נחמד."

לפעמים..."

ויש פה את הים ממש קרוב."

חור גדול, אבל נחמד. מגניב ב'שמורה'."

אבל נראה לי שאולי אתה... אדם, אתה צעיר מידי בשביל ה'שמורה'. ויש את בית הקפה."

יעל: "צעיר מידי למה?"

דיאלוג בין אדם לאיילת

איילת: "יש משהו מושך בגברים יפים, יותר מנשים יפות, מאחר וקיים בם גם משהו אחר. משהו גס, או מלוכלך, רע או שלא במקום. שיערה טועה, צלקת, זיהומים".

אדם: "ומה עם נשים שיש בהן רוע?"

איילת: "כן."

אדם: "נשים שיש בהן משהו גס?

איילת: "כן, גם. עוד בגן נמשכתי לטום-בויות. וגם רוע אצל נשים, כן. רוע זה דבר מהפנט".

אדם: "דייויד בואי מלך הגובילינים ב'לבירנט'!".

איילת ואדם : "שרה!"

מישהי שרה על העם, כמה טוב שהוא כזה, פעמים רבות

.פעמים רבות בציניות, ופעם אחת נוספת במהלך הפגנת הזדהות

לצד החינוך הפשטני לפחות לימדו אותנו היסטוריה בנימה רומנטית על העבר החלוצי הסוציאלי. אמנם אותו עבר לא היה אכן כה אידאלי כפי שמציירים אותו בפולקלור העברי, אך אולי הרומנטיקה הפרוזאית תאפשר פתח לתקווה לחברה שבישראל של היום. שעד כה נדמה שדמותה התמנונית המפלצתית בחרה לאמץ את הצדדים השלילים מעברם של חלוצי ההתיישבות פה. אז עדיין או שוב, היא תאמר, אפשר לשיר, שטוב שהוא כזה. כי יש בו את זה. עד ספטמבר.

ואז העם דורש שלא להצביע נגד מדינה פלסטינית באו"ם בספטמבר הקרוב, ולמעשה רק להמנע. העם דורש לקבל את ההחלטה של מדינה פלסטינית בגבולות הכבר קיימים של האוטונומיה, אזורי A, B, ו- C, נו איפה שנמצאים כל אילו שלא קיבלו אזרחות. ולעזור למדינה החדשה בבניית דמוקרטיה ומוסדות וכלכלה בת-קיימה. ולומר למתנחלים שיש להם אפשרות להשאר במדינה הפלסטינית ובמקרה כזה היא מתחייבת שיקבלו מאותה מדינה אזרחות מלאה וזכויות שוות וגם יוכלו לשמור על אזרחותם הישראלית, ולשמור להם את מפעליהם ושכונותיהם, או להחליט לחזור לישראל, ואז הם יקבלו פיצויים של תושב חוזר - מה שלא ימנע מהם למכור או לשמור את נכסיהם במידה ואילו אכן בבעלותם החוקית. את הטרוריסטים היהודים, העם דורש מהמדינה, לאסור ולמצוא להם פיתרון הולם מחוץ למדינה הפלסטינית. העם דורש שירושלים היהודית תהיה חלק מהמדינה העברית, וירושלים הערבית חלק מן המדינה הפלסטינית. העיר העתיקה בשליטה בטחונית משותפת לתפארת דו-קיומם של המדינה העברית לצד המדינה הפלסטינית, ושליטה אוטונימית של ארגון נציגי היהדות האורתודוכסית (פליז, הספרדית), האיסלאם (ראשי הדת), והנצרות (מי שם חוץ מהאפיפיור?) לתפארת אחדות האינטרסים. והעם דורש לאפשר ליותר תיירים ממדינות ערב לבקר בתל-אביב, ובפרט תיירים פלסטינים. יהיה נחמד.