הדבר היחיד המנחם בארץ הזאת הוא השמש, וגם אז מדובר בשמש שקרנית. כלומר, כזו המהתלת בנו למשך החורף, גורמת לנו להאמין שזהו אופייה וחושפת את פניה האמיתיות בקיץ, מכה במלוא עוצמתה, לצד ההכרזות הצפויות על עליית מדרגה, פריחתה המוגברת של כתלית יהודה, ושניותה של קלילות הדעת המשתלטת על המוח לנגד התפשטותו של העם מבגדיו, ולא מותירה ברירה אלא לעשות את הטעות החוזרת חלילה, ולהרים את הטלפון ובאצבע לא זהירה לשלוח סמס.

התשובה לשאלה של הישראלים, האם הגרמנים סובלים מרגשות אשם, היא - לא. ללא ספק התשובה נכונה לגבי אותם גרמנים של היום (וכראייה לכך, הכינוי הנפוץ ביותר בקרב הגרמנים לנאצים הוא כינוי הגוף "הם"). הגרמניות אינה מאפשרת שתיפעם בהם האשמה (אולי ייתכן ומתקיימת בהם המבוכה). לא פעם נאמר כבר על העם הגרמני שהוא עם של רובוטים, בני תרבות שיישור הקו עם הנהלים היא לה ערך מוסרי עליון. והם, הגרמנים של פעם, הם בסך הכל פעלו בהתאם לנהלים. כך גם עכשיו, בימינו, הגרמנים של היום (שאינם חשים הזדהות או מחוייבות לגרמנים של 33'-45', אלא רואים בהם כ'אחר' - כמעט 'כובש' - שהפיל עליהם צרות, כלומר חרפה, יגון ושפטים) הם פועלים בהתאם לנהלים. אולם בדורנו הנהלים המרחפים כשכינה מעל האימפריה הגרמנית הם בשירותה של הנאורות, וכיצד ניתן לחוש בושה בהיותך נאור?

שיקום שכזה.