אשכנזים אנטי-ציונים נהנים מפרבילגיות במרחב הישראלי, במרחב התל-אביבי, ובמרחב האירופאי.
את מצפונם הם ממרקים באמצעות ייחול לפירוק זהות הלאום הישראלי.
האשכנזים האנטי-ציונים מתעודדים באמצעות משאלות (ונבואות) לכאוס במרחב הישראלי. לשם כך האשכנזים האנטי-ציונים יחזקו את השיח (הבינארי למופת) סביב זהות שבטית גזעית על-פי חלוקה בין אשכנז ומזרח.
בעיני האשכנזים האנטי-ציונים המזרחים אינם אלא עדר, המון הנספח לסיפור הציוני, המשמש באופן עיוור כנכס אלקטורלי במאבק פנימי פרובנציונאלי שבין שתי אליטות אשכנזיות.
האשכנזים האנטי-ציוניים יבקשו להעמיד עצמם כאנטיתזה לישראליות. ישראליותם תוצג כלפי חוץ רק ככלי לרכישת אופי אקזוטי, או כקלף בדיונים פוליטיים.
את עצמם האשכנזים הציונים רואים לא כישראלים אלא כבני אשכנז-המורחבת (אשכנז רבתי?), כרוסים, גרמנים, פולנים. בעיניהם הנם יהודים בני אירופה שהוגלו למזרח-התיכון בשל תקוות שווא של סביהם וסבותיהם החולמים והתמימים.
ולמרות היותם אנטי-ציוניים - בעיקר ומעל לכל ידרשו מהאחרים הישראלים לראות אותם כצאצאי החלוצים.
