‏הצגת רשומות עם תוויות קפיטליזם. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קפיטליזם. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 במאי 2015

זכויות יוצרים

למה לעזאזל אי אפשר להתקשר למשקפיים שלך?!
לא, באמת.

היי, גוגל רצתה להכניס פרסומות בשילוב מעקב אחר המשתמשים אל מוצר תחת השם גוגל גלאס, כמדומני. המוצר נכשל במזל. ללא קשר לכישלון, הוטב לנו, מאחר המוצר הסריח  כטכנולוגיה בשירות אולטרה-קפיטליסטי  אחר מנחה אחד - רווח כספי מקסימלי. ללא איזונים אחרים כגון מוסר הומאני. כך יוצא שהמהלך הגרנדיוזי של גוגל גלאס היה למכור משקפיים שהתוכנית הכלכלית שלו בנויה על אפשרויות מעקב ופרסומות סטייל דפי זהב מותאמי מיקום ועניין. מוצר שכזה... - שעוד מחזיק באפשרות להתקיים בעתיד כאב-טיפוס. מקרה קיצוני בהחלט הוא מעקב למען רווח כלכלי. תיאוריות מוסר מדעי לא נכנסו לתעשייה הטכנולוגית. למצער. לכן, גרוע מכך הוא העתיד שתעשייה כזו עלולה לטמון. תעשייה שהערך העליון (טוטאלית) בה הוא רווח כלכלי.
וטכנולוגיה היא הרי תחום אהוב. גוגל מחזיקים בפלטפורמה של הבלוג הזה. אבל משקפיים דומים נוסו בחברות טכנולוגיה נוספות.. בתחום הטלפוניה (תחום משני של גוגל).
אז למה באמת אי אפשר להתקשר למשקפיים שלך? התשובה למעלה.

כה פשוט: משקפיים. עליהם חבר מכשיר בלו-טות זעיר ולא מורגש, או מעוצב (קריצה, אפל) [רשום: אמצעי ראשון לרווח כלכלי], ו.. איזה יופי שיש טלפון להתקשר ממנו באמצעות... אפליקציה במחיר מוזל [אמצעי שני לרווח כלכלי]. למה מוזל, אתם שואלים, כשאפשר למכור מנוי עם רווח של הכנסות קבוע, שמפרנס את הקופה כל חודש? כי לצלצל למשקפיים זה שירות למען החברה. יהיה בו שימוש רב לכל המעמדות והגילים.
הייצור פשוט וזול למכביר. הטכנולוגיה קיימת באבובועה. והרעיון הוא שלי. מוגן על ידי החוק הישראלי ׳זכויות יוצרים׳, התשס"ח 2007, 

יום ראשון, 24 בנובמבר 2013

ברומא

כנסיה עתיקה ומרהיבה. מיסת יום ראשון. האנשים המבקרים, אחוז גדול של תיירים, יושבים ועומדים על פי כללי הטקס, בפנים מרצינות המבקשות להביע סבל. היופי המרהיב של יצירות האמנות סביבם מפעיל אותם במישור רגשי דתי. כמה לא יהודי.

*

17 נובמבר 2013. ברומא 20 מעלות חום והשמש זורחת. האיטלקים לבושים בבגדי חורף ועטופים במעילים כבדים. אולי גם הם, כמו הישראלים, חשים געגוע לחורף ומתקשים להשלים עם התעכבותו. בתל-אביב ביום שמשי, בעונת החורף, ניתן להבדיל בין תיירים כמעט עירומים לבין המקומיים שכבר עברו לארון החורף.


*

רק טבעי שהסרטים על רומא יהיו רומנטיים. מה עוד יש לאנשים לעשות בעיר מרובת לוקיישנים היסטוריים כבדים ומרהיבים, ונשים חזקות. גם אילו שלא יפות בהכרח הנן בעלות מראה מעניין.


*

במטרו של רומא מוצבים מסכי טלוויזיה כ-26 אינץ' המשדרים פרסומות ופרומואים לתוכניות טלוויזיה עם סאונד בווליום נוראי. בתחנות אחרות מותקנים רק רמקולים לאורכו של הרציף כולו ולא ניתן להתחמק מן המוסיקה המשודרת דרכם. באוטובוסים של רומא ישנו מסך מורה בו עוברת כתובית עם מספר הקו והתחנה האחרונה. אין היא מציינת את התחנה הבאה. ברומא כמו בפריז, אך במידה מועטה יותר, התחבורה הציבורית אינה מצליחה להכיל את כמות האנשים הנוסעים בה. כמעט כל שעה היא ראש-האור.

*

זה חייב להעיד משהו על תרבותה של עיר, בה בשירותי מסעדות מזנון יש נייר טואלט רך ואיכותי.

*

בכיכר de ri roma מרוססים צלבי קרס רבים. באזור של הוותיקן גם כן ישנן כתובות גרפיטי של צלבי-קרס וכתובת seig heil. במוזיאון הוותיקן ביקרו זוג קשישים גרמנים סימפאטיים. הגבר עייף, התיישב לצידי ועצם את עיניו. האשה מלאת חיים ועניין נלהבת מן היצירות שסביבה ומאזינה למדריך האודיו שבידה. היא אמרה לגבר שלה בגרמנית שבחדר הקודם יש משהו שהוא חייב לראות. היא דיברה אל עיניים עצומות, אל בן-אדם שמבקש להיות לבד, בביתו, בוודאי במיטה. הוא ענה לה בישיבה, שהוא ממתין בחדר הזה. לאחר מספר דקות היא חוזרת לחדר, רצה מפינה לפינה, מנסה לאחוז בכל מה שעיניה יכולות להכיל. היא מתקרבת אל הגבר, ידה מחזיקה במכשיר האודיו, והיא מצביעה על האריג הענק שמאחוריו, צמוד לגבו. זו יצירה מאוד מיוחדת, ganz besonders, היא מציינת באוזנו והוא מסתובב בישיבה לאחור אף לא מעיף מבט ושואל אם ממשיכים הלאה.  היא עונה שכן, הוא קם באיטיות אך ברווחה. רגע לפני שהם עוברים לחדר הבא, האשה בזריזותה רצה לפינה הנגדית על מנת שלחטוף עוד מבט. הגבר ביאוש כבר יצא אל החדר הבא. יצירת הענק שמאחוריה ישבנו תיארה את הארוחה האחרונה של ישו. ישו כמובן יושב במרכז ונראה כמו חי בעולמו שלו ואינו קשור לסעודה. משמאלו יושב אדם הנראה מטורף. מימינו אשה הנראית כאילו היא מוטרדת מינית על ידי גבר שיד אחת הוא שולח אליה, ובידו השניה הוא מעביר פתק לגבר אחר בשולחן, המרים בדחיה את ידיו. שולחן הסעודה אינו מלא כל טוב (ייתכן והתמונה תופסת רגע של לאחר הסעודה). הסועדים יושבים במבנה פתוח בעל קשתות רומאיות ומאחור ניתן להבחין בנוף שאינו בהכרח ארץ-ישראלי טיפוסי, אך גם בגמל. בתחתית התמונה אפשר לראות את רגליהם של היושבים, הנועלים סנדלים תנ"כיות. רגליהם חשופות. היצירה אינה מתארת בכבוד רב את המסובים לשולחן. בחדר אחר, ריק מאנשים, לאחר 3 שעות במוזיאון, איבדתי את שפיותי. החדר היה מסדרון ארוך שאורכו בהערכה גסה היה 300 מטר. משני צידיו הוצבו פסלי אדם בגודל טבעי. חלקם עומדים, רובם רק פסלי ראש המונחים על שלוש קומות של מדפים. חבר אמר לי שקוראים לזה תסמונת Stendhal. תחילה התביישתי, אך לבסוף התקרבתי אל הראשים הגדולים. אל אילו הריאליסטיים יותר. אז נגעתי בשניים מן הגברים. ליטפתי להם את זקנם, העברתי את ידי בעדינות על המצח, וכלפי מטה אל תנוך האוזן, אחזתי להם בסנטר, העברתי את ידי על קרחתם. רציתי לנשק את אחד מהם, אך נמנעתי. ייתכן וזה לא יאה להתנשק במקום קדוש, אף לא עם גבר עשוי מאבן. רגע לפני הסוף ישבתי בחדר אחר. את הכניסה ליוו שלטים שמדווחים שזהו חדר קדוש ביותר ובו יש לשמור על שקט ושמפאת כבודו נאסר להשתמש במצלמות או להיות בלבוש שאינו צנוע. דווקא בחדר זה התקבצו מספר רב של אנשים רגועים ומשועשעים. אף אחד מהם לא שמר על השקט. לידי ישב זוג צעיר איטלקי או ספרדי. הבחורה, ארוכת שיער, בהתה אל התיקרה המעוטרת. הגבר מזוקן, החזיק במדריך-יד וקרא עבורה משפטים נבחרים על מספר מן היצירות שכיסו את הקירות והתקרות של האולם. בכניסה אל חנות המוזיאון בתום המסלול היתה לי תחושה חזקה שזה הזמן והמקום לגנוב משהו. אך אני פחדן מידי לזה.

*

פנטזיה ראויה לפעילות מחתרתית בוותיקן: הצבת אבן זיכרון מנחושת (Stolpersteine) ברצפת המדרכה ממול למדרגות הכניסה למוזיאוני הוותיקן, מטרים ספורים מן אותה כתובת ענק עם צלב-הקרס.

יום ראשון, 30 ביוני 2013

הגירה וקפיטליזם

העונש הראוי ביותר לעם הגרמני על הפסדם במלחמה היה הפיכתם לעם ללא מדינה. היסטורית גרמניה חולקה בין שתי אימפריות. בה הוצב הגבול בין האימפריה הרוסית לבין מדינות החסות של האימפריה האמריקאית. היה זה הכרחי לתמוך בגרמניה ולערוב לחוזקה שניזון מתמיכה זו, על מנת שהשליטה הרוסית לא תתרחב. אך לבסוף גרמניה אוחדה, ואז גרמניה, 60 שנה לאחר המלחמה ולאחר שגרמניה המערבית בלעה לתוכה בזכות חוזקה הכלכלי את גרמניה המזרחית, ועם הקמת האיחוד האירופי, היא נעשתה מהמפסידה באחת מהמלחמות הרעות ביותר אליה היא הובילה, אל המנצחת הגדולה של אירופה. זאת בגיבוי הקפיטליזם ובזכות תמיכתה של ארה"ב שרצתה לחזק את גרמניה המערבית מול המזרח הקומוניסטי ובהמשך מול רוסיה. אולם שוב הזמנים השתנו. והפעם הגבול מול התרחבות רוסית הוא אוקראינה. ניתן לומר, שהדרך האולטרא קפיטליסטית היא זו שהנחתה לבסוף את ההיסטוריה. מעניין להסתכל על זה בימים אילו כאשר מספר הפליטים (האפריקאים לרוב) הנוהרים אל מדינות המערב הולך וגדל.

הקביעה במשפט הראשון של הפסקה הקודמת עלולה ללקות באי מוסריות מבחינה הומאנית. הגרמנים של הדור הנוכחי אינם אשמים ברצח, וגם לא בנסיונות להתרחבות גיאוגרפית על חשבון עמים אחרים. כמו כן, ישנו את הכלל ההומאני שאינו מאשר את הכחדת המפסיד. ואיזה מן דבר נורא זה להפוך מיליוני אנשים נוספים לחסרי ארץ. אולם מאחר ובימים אילו מתגברים הקולות המבחינים ברעות שמביא עמו האולטרא קפיטליזם המקדש את הרווח הכספי ועיוור לשאר, והן קשה להתעלם שתקופת מדינות הלאום עדיין בשיאה, מעניין בהקשר זה להסתכל על מדינת הלאום הגרמני. אותה ראייה מאירה את מצבה של גרמניה כמנהיגתה של אירופה בשל היותה חזקה כלכלית מול מצבם העגום של האנשים במזרח התיכון, ואף יותר גרוע, של האנשים באפריקה. האחרונים הנם קורבנות של הגלובאליזם עוד יובלים מאז לפני המלחמה והן עדיין בימינו. אכן לא גרמניה אלא ארצות הברית של אמריקה הינה אימפריית החסות, אולם מקומה של ארה"ב אינו באירופה ואירופה היא זו שההיסטוריה שלה השפיעה על העולם יותר מכל, מאז ימי הקולוניאליזם וכלה במלחמות העולם. אירופה התרחקה מן הקולוניאליזם הקלאסי אך העליונות הכלכלית שלה לא השתנתה ומצבם של האנשים בה טוב הרבה יותר ממצבם של האנשים במזרח התיכון, ו(שוב) להבדיל ממצבם של האנשים באפריקה, החיים בארצות שדודות. הפיכת הגרמנים לעם ללא מדינה, אינו מכוון לכך שאותו ייהפך לעם של פליטים ונוודים, אלא שמדינתם, המדינה הגרמנית, לא תהיה עוד מדינת לאום. 


לא ידוע לי אם הקונגרס של יעל ברתנא שדן בתנועה לחזרת הפולנים לפולין, כלומר לאירופה, דן במצבם של יוצאי הארצות האחרות, בדגש על היהודים יוצאי הארצות השכנות למדינת ישראל. עד כמה שידוע לי הוא אינו עוסק בכך, זאת למרות שהקונגרס הלכה למעשה מדמה דיון על נטישת מדינת ישראל. איני יודע גם אם דנו שם על כך שמצבם של היהודים בתקופה הנוכחית של מאז הקמת מדינת ישראל הינו הטוב ביותר אי פעם. יש לציין שדווקא המצב של היהודים הישראלים, הממוקמים במדינה שהנה חלשה יותר כלכלית ממדינות אירופה ובאזור שהוא מוכה עוני ומוות, הינו הרע ביותר ביחס ליהודים באירופה ובארצות-הברית. קונגרס יהודי ראוי יותר הנו קונגרס המעלה לדיון קריאה למהגרים הישראלים והערבים באירופה, יחדיו, לחבור חזרה למזרח התיכון למען בנייה של אזור חזק יותר וטוב יותר לאנשים ואולי אף נטול מדינות לאום. מהלך כזה יהיה בעל השפעה עצומה ויוצאת דופן על מסלול ההיסטוריה ואף יכול לתמוך בהלך הרוחות הנוטה לדרך אחרת מן האולטרא קפיטליזם. נשמע נאיבי, אך לא לקונגרס שאינו אלא רק מדמה דיון.

אז איזו כוונה עומדת מאחורי הקביעה שהעונש הראוי לעם הגרמני הוא להיהפך לעם ללא מדינה? בהחלט שאין פה קריאה לנשל את הגרמנים מאדמתם, להפוך אותם לנוודים, או עבדים, בעלי מעמד חברתי נמוך כעם נטול זכויות אזרחיות, אלא שגרמניה המדינה תחדל להתקיים כמדינת לאום. היה ראוי אם בגבולות גרמניה הנוכחית, שבעבר פעל בה משטר אולטרא-לאומני, היתה נוסדת מדינת מהגרים גרידא. מדינה אוטופית זו, גבולותיה יהיו פתוחים לכל, ותשמש כארץ מקלט -ובית בעיקר לאנשי היבשת האנוסה, אפריקה. מדינה זו תהיה המדינה ראשונה באירופה שאינה מדינת לאום, ותפתח עידן חדש באיחוד אירופאי אמיתי. רצוי כמובן, לפי אותו אידיאל, שיוצאי אפריקה יהיו מסוגלים לקיים מדינת חוק נאורה. לשם כך, פרקטית, יהיה צורך בהיסטוריה שלטונית הגרמנית.