דברים שב-2012 גורמים לך לבכות:

http://video.walla.co.il/?w=//2529998

קונספירציית גוגל או זה לגיטימי להרוויח כסף בשירותים חינאמיים?

בהתחלה לא הבנתי את הכמות הגדולה של הצופים בבלוג זה המגיעים מרוסיה. צופים מן ארצות אחרות פחות מפתיעים מאחר ולארצות אילו יש קשר לדברים שפורסמו. גם לרוסיה הגדולה יש קשר מסויים לעברית, והתחלתי לחשוב, מאחר והצופים מאזור זה הם גדולים לאין שיעור כמעט מאילו שהופנו משאר הארצות, שאולי ישנה קהילה גדולה או לפחות סימנים להתפתחות אחת שכזו של דוברי עברית ברוסיה. אולם, במהרה התברר שאילו אתרים מזוייפים, כלומר, פרסומיים. האמת לא מזוייפים בכלל, אבל שייכים לחברות שכנראה שילמו לגוגל להופיע בסטטיסטיקות של אתרים מפנים. אין בכך דבר מרעיש, אז כך גוגל מרוויחה את כספה (וכך גם פייסבוק). כלומר, לא רק בפרסומות ביו-טיוב, והודעות בגוגל, אלא גם במכירת הפניות בדפים שהיא מייצרת - כגון אילו שב'בלוגר' - לשווקים במזרח אירופה. נה יה, כל עוד במנוע החיפוש תוצאות החיפוש הפרסומיות שמוקפצות מוכרזות ככאלו באופן מובלט.

חוץ מזה הממשק של בלוגר דיי טוב, אם כי מאוד פשוט.

ג'ימייל זה כבר סיפור אחר. אני כבר לא מכיר שירותי דואר אחרים וג'ימייל מרגיש כמו שירות דואר מצויין. אך, אוי, כמה שזה מפחיד להיות נתון בכיסיה של גוגל. באופן מוחלט ניתן לומר ששתי החברות שעלינו לחשוש מהן יותר מכל הן אפל וגוגל. לשתיהן יש מאגר גדול של לקוחות וגישה מוחלטת אל המידע האישי ביותר והן לקניינים פרטיים רוחניים וממשיים של לקוחותיהן. אך אני מסמן את שתי החברות האלו גם מאחר וניתן לראות לפי המוצרים שהן שמו לעצמן כמטרה לפיתוח עתידי (המשקפיים של גוגל כדוגמא, והגרסאות החדשות של האייפון במקרה של אפל), שהן מכוונות רחוק וככל שמספר המשתמשים שלהם יגדל כך גם כוחם יגדל ועלול להשתוות לכוח שעד עתה היה רק למדינות. ייתכן שמדובר בפארנויה, אנשים עשירים תמיד החזיקו בכוח שהתקרב לכוחו של השלטון.

Der morgige Tag ist mein: übersetzt vom deutsch ins hebräisch * ״יום המחר הוא שלי״ תרגום מגרמנית לעברית *

תרגום לעברית לשיר 'Der morgige Tag ist mein'* (למטה)

Im Licht liegt die Wiese so Sommerlich Warm
Der Hirsch läuft in Freiheit waldein.
Doch sammelt Euch alle, ein Sturm ist nah
Der morgige Tag ist mein.
Das Lindengrün leuchtet, die Blätter sie wehen
sein Gold verströmt meerwärts der Rhein

Doch fern geht ein Stern auf noch ungesehen
Der morgige Tag ist mein.
Das Kind in der Wiege liegt selig in Schlaf.
Die Blüte schließt Bienen ein
doch bald sagt ein Flüstern: „Wach auf, wach auf!
Der morgige Tag ist mein.
O Vater, Vater, zeig uns den Weg,
Dein Gruss soll der Wegweiser sein,
Der Morgen kommt wenn der Welt ist mein
Der morgige Tag ist mein

*בביצוע שבקליפ המצורף למעלה של Blixa Bargeld המילים שונות במעט(!) מן המילים שבטקסט. לא הצלחתי למצוא את המילים לביצוע שבקליפ. 

תחת השמש פרוס הדשא כה קייצי חמים

הצבי דוהר חופשי אל פנים היער

אך כולנו מתאספים, הסערה קרבה

יום המחר הוא שלי

עץ הטיליה הירוק מואר, העלים נושבים

הזהב בו מקיז מן הריין אל הים

אך 'כוכב מגיע רחוק בעודו בלתי-נראה'

יום המחר הוא שלי.

הילד בלול שוכב בשינה-ערבה

הדם סוגר על הדבורים

אבל עוד רגע לחישה תלחש: "עורה, עור!

יום המחר הוא שלי.

הו, אבא, אבא, הראה לי את הדרך

ברכתך עליה להיות מורת-הדרך 

המחר עוד יגיע, אילו העולם שלי

יום המחר הוא שלי

wir leben an eine Tür des neuen Zeitalter der Erziehung

"Don't light me a candle"/ The Click (תרגום 'אל תדליקו לי נר'/הקליק לאנגלית)

No need to light me a candle, No no...

No need to light me a candle, No no...

Everything you wrote for your sake - erase

'He who laughs last, laughs' - I want to laugh!

No need to light me a candle, No no...

No need to light me a candle, No no...

I don't need you to write any lamentations 

There's no where to go, stop packing!

This flowers bouquet that you bought, give away to someone else  

No need to light me a candle!

No need to light me a candle, No no...

No need to light me a candle, No no...

Death is a sure thing! it ambushes around the corner!

It doesn't do any flower picking, no no, also no doing takeaway  

For that meeting you reserved, he decided to be late 

I don't need you to light me a candle!

No need to light me a candle, No no - No fire-rush...

No need to light me a candle. No no - No fire-rush...

No need to comfort mourners

Politeness obligates

Manners to know

Your homemade-tears - give away to someone else.

No need to light me a candle...

No need to light me a candle, No no...

No need to light me a candle. No no - No fire-rush...

Death is a sure thing! it ambushes around the corner!

It doesn't do any flower picking, no no, also no doing takeaway 

For that meeting you reserved, he decided to be late

I don't need you to light me a candle!

No need to light me a candle, No no - No fire-rush...

No need to light me a candle. No no - No fire-rush...

No need to light me a candle, No no...

No need to light me a candle. No no...

No need to light me a candle, No no - No fire-rush...

No need to light me a candle. No no - No fire-rush...

No need to light me a candle. No no - No fire-rush...

No need to light me a candle. No no...

בעקבות סרטון האם והתינוק של פרוייקט המשקפיים של גוגל

גוגל מנסה להכין אותנו לעתיד והציגה טכנולוגיה מתקדמת. כלומר, מדובר באותה טכנולוגיה אלא שזו מוטמעת במשקפיים, והעתיד הוא משקפיים, לדברי גוגל, זאת ברגע שנמצא דרך לאפשר פקודות קוליות ללא תקלות. מדוע שטכנולוגיה קיימת המשולבת עם חפץ שהוא חלק אינטגראלי מהגוף שלנו תהיה פני העתיד? בגוגל סומכים על מסורת ארוכה של סרטי מדע בדיוני ואנחנו, צרכני הטכנולוגיה, נמנעים משיח על אתיקה של מדע. בסרטון הפארודי שהופץ ברשת מיד לאחר שבפרוייקט המשקפיים של גוגל שיחררו את הסרטון הראשון שלהם, הועלתה הזהרה מפני פגיעה בכושר הריכוז שעלולה לגרום לכל מיני תאונות בעקבות שחיקה בחוש הראייה (הדמות שחובשת את משקפי-גוגל נתקלת בעמוד) או בשל טכנולוגיה בתולית וכושלת (בטעות הבחור שולח הודעה קולית המכילה קללה אל מכר לא רצוי). האמת היא שהטכנולוגיה הקולית בסופו של דבר תשתפר, ואף ייתכן שבזכות השימוש במכשיר המשקפיים המין האנושי יוכל בעתיד לשפר את רמת הריכוז ולשכלל עצמו כך שהמוח האנושי יצליח לבצע מספר פעולות בו-זמנית באופן מושלם. עם קצת אימון מגיל אפס, זה אולי אפשרי. במידה וכן, עדיין יש לעמוד על השאלה האם אנחנו רוצים עתיד שמתקדם לקראת שילוב בין הגוף לטכנולוגיה. כיום, האינטרנט דווקא גורם לאיבוד יכולת הריכוז. אנחנו אוהבים לתקתק בעכבר או במקשים של האייפון וקשה לנו להמנע מלפתוח עוד חלון נוסף - גם כשאנחנו יודעים שאנחנו אמורים לעשות משהו אחר והרבה יותר חשוב. ברור שהמשקפיים של גוגל יעבירו לנו תכנים מתוצרת גוגל ודומיה - היום תכנים אילו מסתכמים ברשתות חברתיות, תקשורת, פרסומות, אינפורמציה מסוגים שונים. גם בעתיד, תכנים אילו יפותחו לפי דרכים אחרות לצבירת ממון או כוח לחברות הטכנולוגיה על מנת שהן יצדיקו את קיומן בעולם הכלכלי.

הסרטון השני שפרוייקט המשקפיים של גוגל שיחרר מציג אם מול בנה התינוק. הסרטון השני קצבי פחות מן הראשון, וגם הדמות שנושאת את המשקפיים משתמשת פחות בעולם התוכן של גוגל. הפונקציה של המשקפיים בסרטון זה הוא שימוש בפונקציית המצלמה ובפונקציות שיחת הוידיאו עם האבא ועם חברים ומשפחה בלבד. אנחנו רואים בעיקר את התינוק, אך אפילו פעם אחת לא רואים את נקודת מבטו. בעוד הסרטון הפארודי שבא בעקבות הסרטון הראשון דאג להדגיש את הגורם האנושי (גורם ה"הו, שיט!": הדמות עושה תאונות בגלל המשקפיים ומקללת), פארודיה מוצלחת על הסרטון השני תדגים כיצד תינוק בן-יומו מגיב לנוכחות התמידית של המשקפיים על אימו, כאילו היה זה שרשרת על צווארה, וכיצד הוא יגיב לכך שאימו נמצאת עימו בחדר ומביטה בו, אך מתקשרת עם אנשים אחרים שאינם נראים. כמו כן, הסרטון השני לא מכיל בתוכו פקודות קוליות אלא VO של האם והוא מזכיר יותר פרסומת לטלפון, כמו המשקפיים של גוגל היו מכשיר של נוקיה - connecting people. בכך הסרטון של האם והתינוק היא פרסומת לייט, מאחר והיא מסתירה מאיתנו את שאר התכנים, אפילו את אילו שהופיעו בסרטון הראשון.

ייתכן שלסרטון התינוק אין צורך בסרטון פארודיה. אם מכשיר האייפון על כל הפונקציות שלו כבר לא יהיה בכיס או בתיק אלא יולבש על העיניים, כל מה שצריך זה לנסות לדמיין איך אותו תינוק יגדל עם אותו מכשיר. לא בתור חפץ שאימו מסתובבת איתו בבית ובשוק ובטיול בפארק, אלא כחפץ שיהיה בבעלותו מגיל טף, משקפיים שיהיו שלו והם יהיו לו חלק בלתי נפרד מהגוף. כיום השימושים העיקריים באינטרנט הם לאימייל, פורנו, רשתות חברתיות למיניהן ואתרי חדשות או בלוגים. קרוב לוודאי שהמשקפיים האילו יהיו להיט בתעשיית הפורנו, אין ספק בכך. אבל הטרדה העיקרית שיש לשים עליה את הדין הוא שחברת הטכנולוגיה שתמכור את המשקפיים - גוגל או לא גוגל - תקנה אחיזה כיצד חובש המשקפיים - בהנחה שמכשיר המשקפים הסלולאריים יקנה אחיזה נרחבת באופן שיקביל למהפכת הטלפונים הסלולריים ולאחריה מהפכת האייפון - יראה את העולם. כשם שתכנים מסויימים מתאימים יותר לאייפון ואחרים למחשב אישי או לטאבלט, בהכרח יהיו תכנים שיתאימו יותר למשקפיים כאלו. מאחר והתכנים של שאר המכשירים הם תלויי מצאי גראפי, והמשקפיים אמורים להיום שקופים - כלומר, ללא גרפיקה מלבד התכנים, ברקע יהיה העולם והוא יהיה העולם שנשקף אלינו מן המשקפיים הדיגיטאליים. במשקפיים תהיה מצלמה עם חיישנים וכמובן GPS וכל תמונה שעינינו רואות, כולל פנים של בן-אדם מוכר, תיעשה דרך המשקפיים והן יאחדו סופית בין העולם הממשי לעולם הדיגיטאלי. בנוסף, מטרידה לא פחות העובדה שהתמונות שניבטות דרך העיניים האנושיות שלנו יהפכו לנכס של מפעיל המשקפיים. כבר היום גוגל, שהחלה כמפעילת מנוע חיפוש והתפתחה כמפעילת שירות דואר אלקטרוני, ואף כיצרנית גלשן, אוספת ושומרת כל מידע אפשרי עלינו גם כשאנחנו לא משתמשים בגלשן של גוגל או בשירותים אחרים של חברה זו. גם חברת פייסבוק שולחת עוקבים לאתרים אחרים שאינם פייסבוק ומציעים שירותים אינטגראליים בין אתרים אילו לפייסבוק. פורסם כבר בעבר שכל התמונות שהמשתמשים מעלים לפייסבוק יכולים לשמש את החברה לפירסום. הפעם עלולה להיות הלימות מוחלטת בין פרופיל הפייסבוק (לדוגמא) לבין האדם עצמו. מאחר וכפי שהעולם בנוי כיום (הקפיטאליזם הליבראלי עדיין שולט ברוב המדינות המערביות), חברות טכנולוגיות יכולות להצדיק את קיומן, כאמור, רק אם הן מסוגלות להציג למשקיעים כוח או הון, יהיה מי שינסה לעשות רווח כלכלי או פוליטי מן המוצר הזה שאמור לאחד הרמטית בין המציאות הממשית של בני-האדם לערכים המוספים שבעולם הדיגיטאלי. במובנים רבים, חברת הטכנולוגיה שהנה בעלת שליטה על העולם הדיגיטאלי, תקנה גם אחיזה גדולה יותר על עולם הממשות. קרוב לוודאי שיהיה שינוי גם באופן שבו בני-האדם משקיפים על העולם. כמות התכנים שבן-אדם יכול לצרוך הוא מוגבל ואופי התכנים, יש לו השפעה על השקפת העולם והאידיאולוגיה של קבוצות. במקרה הפחות רע עולם התוכן יוגבל לפרסומות ושימושים פראקטיים (תחזית מזג-אוויר, מפות, קנייה מהירה של מוצרים, שימוש בלוח-שנה ואירועים). במקרה הקטסטרופאלי המשקפיים לא יהיו פונקציונאליים בלבד אלא אכן יכילו עולם תוכן עשיר שכאמור אמור להשתלב עם המציאות הממשית. דיון מוסרי סביב השילוב בין השניים חייב להיעשות, האפשרויות הגלומות בשילוב זה יהיו מרחיקות לכת.

סרטון פרוייקט המשקפיים של גוגל:

סרטון הפארודיה:

סרטון האם והתינוק של פרוייקט המשקפיים של גוגל:

המקרה הפחות גרוע:

להיות או לא להיות.

להיות חייל זוהר ולעבוד במשרד תמורת מעט כסף ולא ליצור קשר עם ההורים, אלא רק אחת לחודש, ומידי פעם לעשן פה ושם ג'ויינט וקצת אלכוהול. למצוא עבודה. להרוויח כסף. להתלבש. להתאפר. לשחות, להתאמן. ולדבר עם אנשים. ולקנות. ולמצוא אהבה. אהבה עלומה שאין אני יודע מה היא צורתה, וכיצד היא נראית בבוקר שאחרי. וללמוד וללמוד וללמוד.

לא להיות. לעשן. ואז לקחת כדורים. ולסיים עם הפיאסקו הזה.

מי את מרי הבתולה

From songs of my love land - lea goldberg (תרגום 'משירי ארץ אהבתי' מאת לאה גולדברג לאנגלית)

This is a literal translation of the Hebrew poem ''From songs of my love land" ('משירי ארץ אהבתי') from Lea Goldberg which now days is among one of the most known poems by her to the people in Israel. This following text is not a translated poem, since I am not an hebrew-english translator and also no poet. Therefor I didn't write here a poem, only a literal translation of the words themselves. 

If someone wants to hear the original poem as it is in Hebrew, it's available on the net. Videos of the hebrew versions by Chava Alberstein (חווה אלברשטיין) and Ruth Dolores Weiss (רות דולורס וייס) are easy to be found. There is also an audio record of Lea Goldberg (לאה גולדברג) herself speaking the poem. 

I'm no professional and every notification on mistakes will be appreciated.  


* The Hebrew word mechora [mexora] means in Hebrew 'homeland', or better - Heimat. Still it is very hard to transform the full meaning of this word to English, especially when it comes with a first person possessive pronoun. The same root is used in Hebrew also for 'sold' (ausverkauft), and 'Addicted' (süchtig).  


* In the past most of the interpreters in Israel explained this song as if it was a love song to the country of Israel. In the last years there was a shift and now most of the interpreters believe this song is a love song to Lithuania, where Lea Goldberg was born. I myself like to see this song as if it was written about Goldberg herself, about her own life, on her own love life, or maybe her spiritual life (as a woman writer). I believe it doesn't talk about any phyisical territory. Therefor I also find Ruth Dolores Weiss's cover most appropriate. 

משירי ארץ אהבתי

My homeland, a poor flower land -
The queen has no house, the king got no crown

And the spring comes only for seven days a year

And the rest of it - darkness, clouds and rain

But for seven days the roses are blumming

And for seven days the dew shines

And for seven days the windows stay open

And all your baggers are standing out by the street

And endure their pale faces towards the carrying light

And all your baggers are merry

My homeland, a poor flower land -

The queen has no house, the king got no crown

Only seven days there are holidays, in the all year long

And the rest of it - labor and starvation

But seven days the candles are blessed

And for seven days tables ready for fest

And for seven days the hearts are wide open

And all your baggers stands in pray

And your sons and daughters being bridge and bridegroom

And all your baggers are being brothers

My miserable, my poor and bitter
The queen has no house, the king got no crown -

Only one in the all world spoked praise on you  

And the rest - on your disgrace and shame

And therefor I will go to any street and corner,

To every market and yard and alleyway and garden,

And from your demolished walls, every little stone -

I will pick up and save as a souvenir.

And from city to city, from country to country
I will wander around with a song, and a music-box
To mourn your glowing poverty.

And therefor I will go to any street and corner,

To every market and yard and alleyway and garden,

And from your demolished walls, every little stone -

I will pick up and save as a souvenir.

And from city to city, from country to country
I will wander around with a song, and a music-box
To mourn your glowing poverty.

הדבר היחיד המנחם בארץ הזאת הוא השמש, וגם אז מדובר בשמש שקרנית. כלומר, כזו המהתלת בנו למשך החורף, גורמת לנו להאמין שזהו אופייה וחושפת את פניה האמיתיות בקיץ, מכה במלוא עוצמתה, לצד ההכרזות הצפויות על עליית מדרגה, פריחתה המוגברת של כתלית יהודה, ושניותה של קלילות הדעת המשתלטת על המוח לנגד התפשטותו של העם מבגדיו, ולא מותירה ברירה אלא לעשות את הטעות החוזרת חלילה, ולהרים את הטלפון ובאצבע לא זהירה לשלוח סמס.

התשובה לשאלה של הישראלים, האם הגרמנים סובלים מרגשות אשם, היא - לא. ללא ספק התשובה נכונה לגבי אותם גרמנים של היום (וכראייה לכך, הכינוי הנפוץ ביותר בקרב הגרמנים לנאצים הוא כינוי הגוף "הם"). הגרמניות אינה מאפשרת שתיפעם בהם האשמה (אולי ייתכן ומתקיימת בהם המבוכה). לא פעם נאמר כבר על העם הגרמני שהוא עם של רובוטים, בני תרבות שיישור הקו עם הנהלים היא לה ערך מוסרי עליון. והם, הגרמנים של פעם, הם בסך הכל פעלו בהתאם לנהלים. כך גם עכשיו, בימינו, הגרמנים של היום (שאינם חשים הזדהות או מחוייבות לגרמנים של 33'-45', אלא רואים בהם כ'אחר' - כמעט 'כובש' - שהפיל עליהם צרות, כלומר חרפה, יגון ושפטים) הם פועלים בהתאם לנהלים. אולם בדורנו הנהלים המרחפים כשכינה מעל האימפריה הגרמנית הם בשירותה של הנאורות, וכיצד ניתן לחוש בושה בהיותך נאור?

שיקום שכזה.