בהתחלה לא הבנתי את הכמות הגדולה של הצופים בבלוג זה המגיעים מרוסיה.
צופים מן ארצות אחרות פחות מפתיעים מאחר ולארצות אילו יש קשר לדברים
שפורסמו. גם לרוסיה הגדולה יש קשר מסויים לעברית, והתחלתי לחשוב, מאחר
והצופים מאזור זה הם גדולים לאין שיעור כמעט מאילו שהופנו משאר הארצות, שאולי ישנה קהילה
גדולה או לפחות סימנים להתפתחות אחת שכזו של דוברי עברית ברוסיה. אולם, במהרה
התברר שאילו אתרים מזוייפים, כלומר, פרסומיים. האמת לא מזוייפים בכלל, אבל
שייכים לחברות שכנראה שילמו לגוגל להופיע בסטטיסטיקות של אתרים מפנים. אין
בכך דבר מרעיש, אז כך גוגל מרוויחה את כספה (וכך גם פייסבוק). כלומר, לא רק בפרסומות
ביו-טיוב, והודעות בגוגל, אלא גם במכירת הפניות בדפים שהיא מייצרת - כגון
אילו שב'בלוגר' - לשווקים במזרח אירופה. נה יה, כל עוד במנוע החיפוש תוצאות החיפוש הפרסומיות שמוקפצות מוכרזות ככאלו באופן מובלט.
חוץ מזה הממשק של בלוגר דיי טוב, אם כי מאוד פשוט.
ג'ימייל זה כבר סיפור אחר. אני כבר לא מכיר שירותי דואר אחרים וג'ימייל מרגיש כמו שירות דואר מצויין. אך, אוי, כמה שזה מפחיד להיות נתון בכיסיה של גוגל. באופן מוחלט ניתן לומר ששתי החברות שעלינו לחשוש מהן יותר מכל הן אפל וגוגל. לשתיהן יש מאגר גדול של לקוחות וגישה מוחלטת אל המידע האישי ביותר והן לקניינים פרטיים רוחניים וממשיים של לקוחותיהן. אך אני מסמן את שתי החברות האלו גם מאחר וניתן לראות לפי המוצרים שהן שמו לעצמן כמטרה לפיתוח עתידי (המשקפיים של גוגל כדוגמא, והגרסאות החדשות של האייפון במקרה של אפל), שהן מכוונות רחוק וככל שמספר המשתמשים שלהם יגדל כך גם כוחם יגדל ועלול להשתוות לכוח שעד עתה היה רק למדינות. ייתכן שמדובר בפארנויה, אנשים עשירים תמיד החזיקו בכוח שהתקרב לכוחו של השלטון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה